עונה 2 פרק 4: מ-0 ל-60,000 – כך נבנתה קהילת הסופרגירלז

איך בונים קהילה חזקה ופעילה בפייסבוק ומה הסודות לניהול קהילה מוצלחת?מריה גרין פוברצ'יק – המייסדת של קבוצת סופרגירלז, מומחית בניהול קהילות ואושיית רשת, מספרת לנו את כל הסודות מאחורי אחת מקבוצות הנשים המצליחות בארץ – משלב ההקמה ועד היום – על הדרך שעברה ומה היא למדה בדרך ועשוי לשרת אתכם.

אז למי שאולי לא שמע, קבוצת הסופרגירלז או בשמה המלא "סופרגירלז זה אופי" היא קבוצת פייסבוק שמיועדת לנשים ומונה היום כבר למעלה מ-60 אלף חברות. מדובר בקהילה אקטיבית במיוחד שכבר מזמן חצתה את גבולות הפייסבוק ומקיימת גם אירועים ומפגשים אוף ליין ומעצימה נשים בארץ ובחו"ל.

איך התחילה קבוצת הסופרגירלז? מה הייתה המטרה הראשונית שלך?

האמת שמלכתחילה לא הייתה מטרה, אבל לאט לאט בהסתכלות אחורה אני מבינה שזה לא קרה סתם. אני חושבת שבדיעבד זה קרה כי לי הייתה חסרה פלטפורמה שתרכז עבורי נשים שדומות לי באופי, יזמיות וגו גטריות, שמתעניינות בשילוב בין קריירה ומשפחה, תחביבים, חיים… הכל. בדיוק הייתי אחרי חופשת לידה. זה שלב שהרבה נשים לא מבינות מה בדיוק נכון להן. בגלל שהייתי מנהלת קהילות באותה תקופה, הייתי חברה בהרבה קהילות אבל שמתי לב שהן היו ממוקדות תחום מסויים – יזמיות, אוכל, שופינג וכו' ורציתי מקום אחד שירכז את זה. כשניתחתי אחורה הבנתי שמילדות תמיד הייתי עסוקה בלהפגיש אנשים ממקומות שונים בחיים שלי כי עברתי בין הרבה מקומות, והרגשתי שזה קצת מה שעשיתי בסופרגירלז. התחלתי מלהזמין אישית 200 חברות שהכרתי ומשם זה ממש התפוצץ. והנה, היום אנחנו מעל 60,000 חברות בקבוצה.

וברמה הטקטית, מה עשית? פתחת קבוצת פייסבוק ומה אז? איך מגיעים לכל כך הרבה אנשים? נשמח אם תתני לנו כמה טיפים על הקמה וניהול של קהילות.

בהתחלה אחרי שהתווספו ה-200 הראשונות היה צורך לוודא שכולן מבינות מה צריך לקרות בקבוצה. היה חשוב שיהיה כבר באותה נקודה תוכן כדי שמי שתיכנס תראה ותבין מה צריך לקרות, כי אנשים עושים מה שאנשים אחרים עושים בקבוצות. הנהגנו משהו שנקרא "פוסט היכרות" שהפך להיות ממש עמוד תווך בקהילה ונמשך עד היום. כל בחורה שנכנסה ראתה שהאחרות הציגו את עצמן ולכן הציגה גם את עצמה וזה יצר הרבה חיבורים כי אנשים פתאום מצאו סיבות להתחבר. איזו עוד פלטפורמה יש לנו שבה אנחנו יכולות לפגוש נשים שעושות דברים מדליקים וגם לקרוא עליהן מדברות על מה שהן עושות? חשוב לציין שהפוסט נעשה תמיד מהזווית של למה הן ראויות להיקרא סופרגירלז (אבל כמובן שיש גם פוסטים של "למה היום אני לא סופרגירל").

אני חושבת שהן מרגישות בנוח לשתף בקבוצה כי הן רואות שלא משנה מה הן יעשו – זה יתקבל בהבנה. בהתחלה היה לי יחסית קל לייצר את השיח הזה עם ה-200 הראשונות – תייגתי בנות, עודדתי שיחה ידנית. בשלב הראשוני של בניית קהילה צריך להתניע את השיח ידנית וממש לבקש מאנשים להגיב או להעלות פוסטים. להפעיל באופן אקטיבי. זה מה שמתניע את השיח. תעיזו ותבקשו מאנשים להשתתף. אתם תופתעו כמה אנשים ישמחו לעזור לכם. זה הטיפ הכי טוב שאני יכולה לתת לשלב ההתנעה.

קבוצת הסופרגירלז היא בין הקבוצת הכי פעילות כיום. איך מעודדים שיחה כל כך ערה? איך שומרים עליה ודואגים שלא יקרה מה שקורה להמון קבוצות והן הופכות לפח זבל של מפרסמים בשקל?

אני חושבת שזה נכון שאנשים ממשיכים לנהל שיחה רק כשהם רואים שיש שיחה פעילה בקבוצה, כשהפלטפורמה לא הופכת למשהו שהם לא רוצים לקחת בו חלק. כדי לדאוג לזה שהשיח לא יהפוך לפח זבל זה משהו שצריך להיות טבוע בחוקים שמנחילים מההתחלה וברמת האכיפה שלהם. אני מכירה קהילות של 100-200 אלף איש ואין שם מספיק בקרה. אצלנו החוקים ברורים ואנחנו יודעות איך לטפל בהם ולאכוף אותם.

טיפ שאני יכולה לתת הוא כשיש פוסט בעייתי דווקא לא למחוק אותו – אלא ההיפך, להעיר בפומבי ולהסביר למה הוא לא מתאים ומה צריך לעשות במקום. ככה כולם רואים ומפנימים וגם רואים שי שמי שיושב ומגן על הקהילה. זה מחזק את האמון ויגרום לחברי הקהילה להרגיש בטוחים יותר להמשיך לדבר ולקחת בה חלק.

היו לך יעדים כלשהם כשרק הקמת את הקבוצה? הצבת מטרות להגיע לקהל יעד מסוים? לקבל חשיפה מסוימת?

היעד הראשון הגיע מתוך זה שהבנתי שצריך לצאת החוצה. שצריך לקיים מפגש מחוץ לגבולות הקבוצה ולהכיר את הנשים שנמצאות שם, כשמספר החברות הגיע ל-1000 נשים. היעד הראשון היה ליצור מפגש ולהכיר את הקהילה כמה שיותר. אני משתדלת במפגשים לתת את הבמה לבנות הקהילה ואני רק צופה מהצד ומנסה ללמוד כדי להבין מה חשוב להן ואיך הן מתנהגות. בפעם הראשונה נפגשנו בבית קפה עם חצר, עשינו פעילות סמלית שקשורה לקבוצה – כל אחת ציירה על דף מה הופך אותה לסופר גירל, צילמנו את הנשים עם התמונה שלהן והפכנו את זה לסרטון.

מאיפה מגיע התקציב?

הצלמת הייתה מהקהילה. זו למעשה הייתה הפעם הראשונה שמישהי מהחברות בקבוצה עשתה משהו עבור הקהילה והיום זו הנורמה. גם העורכת של הסרטון הייתה מהקהילה וככה גם פרסמנו את זה, שיקפנו מה בנות הקהילה עשו וזה גרם גם לנשים אחרות לרצות לקחת חלק ולעשות דברים עבור הקהילה.
גם היום כשיש 60,000 חברות, אנחנו דואגות לשקף את מה שקורה ולציין מי התנדבה ומי עשתה מה בכל אירוע.

ובסוף, מכיוון שהם נחשפות אחת לשנייה, הן גם יוצרות קשרים עסקיים ומעסיקות אחת את השנייה כנשות מקצוע. נוצר מצב בו יש העדפה לקחת לעבודה מקצועית מישהי שהיא סופרגירל, זה הפך להיות סוג של תו איכות.

אוקיי, אז הקבוצה גדלה וזה הופך לפרוייקט גדול שהוא מעבר ליכולת של אדם אחד לנהל. מתי הבנת שזה המצב ומה עשית בשלב זה?

הבנתי שזה יותר מדי לאדם אחד קצת באיחור. מאוד רציתי להיות מסוגלת להשתלט על הכל, אבל הבנתי שאני לא יכולה וגם לא רוצה ושאני צריכה לקבל עזרה מנשים אחרות אם אני רוצה לקחת את הקבוצה קדימה ולהצליח להגשים עוד דברים שרציתי שיקרו במסגרתה. אז עשיתי שני דברים: התחלתי להוסיף אדמיניות לקבוצה, נשים שעוזרות לי ברמת ניהול וניטור הקבוצה, יש להן יד חופשית – אנחנו מנטרות כל פוסט שעולה ומאשרות כל בקשת חברות. לכל אחת יש את החוזקות שלה וזה מתבטא במה שהן עושות מלבד הניהול השוטף. אחת האדימיניות היא מעצבת גרפית, אחת מנהלת מפגשי אמהות, כל אחת מביאה לקבוצה את מה שהיא עושה מחוץ לקבוצה ואוהבת לעשות.

נכון להיום יש 13 אדמיניות ובנוסף יש עוד נשים שעושות דברים עבור הקבוצה כמו הפקות ושיתופי פעולה עם גופים מסחריים גדולים שעוזרים לנו לעשות אירועים קצת יותר גדולים שאנחנו לא יכולות לממן כי אין לנו ישות עסקית או משפטית.

מה היו האתגרים הכי גדולים שנתקלת בהם מאז הקמת הקבוצה ואיך התמודדת איתם?

אחד האתגרים היה להבין מה היכולת שלי כמריה ובמה אני טובה ולהבין שלא את הכל אני יכולה לעשות לבד. לכן חברתי לרעות שהיא היום השותפה שלי בסופרגירלז לכל דבר ועניין. אני לקחתי על עצמי לפתח את הקהילה והיא פונה יותר לכיוונים של פיתוח עסקי ושותפויות. לבד לא יכולתי להחזיק את זה, הרגשתי שזה יותר מדי. צריך להכיר במה אתה טוב ובמה לא ולקחת כשותף מישהו שישלים אותך.

האתגר השני היה לשמור על האיכות לעומת הכמות. אנחנו כל הזמן דנות בשאלה עד כמה ניתן לקהילה לגדול. ככל שהקבוצה גדלה יש המון דעות שונות וקונפליקטים וקשה יותר לנהל ולדאוג שכולם יהיו מרוצים. מצד שני, אנחנו  לא רוצות למנוע מנשים מסוימות להיכנס רק כי עברנו סף מספרי כלשהו. כרגע אנחנו לא עוצרות את הגדילה, פשוט נצטרך למצוא דרכים יצירתיות להתמודד עם המצב.

אנחנו מנסות לשמור על הערכים והצביון של הקבוצה. יש לנו מותג – יש לוגו ויש שפה ואנחנו לא מאפשרות לעשות פעילויות או אירועים שלא עוברים דרך הנהלת הקבוצה. אנחנו כבר לא קבוצה קטנה, יש אחריות שהולכת עם השם, זה השם שלי. זה מגיע עם הרבה חבטות בדרך ומירמור, אבל בסופו של יום זו קבוצה פרטית שהוקמה ע"י בן אדם אחד ויש כללים ונהלים שחייבים לעמוד בהם כדי להצליח.

מה מטרת הקבוצה היום? היא הפכה לעסק? יש הכנסות?

אין לנו הכנסות. גם כשיש אירועים בתשלום זה רק כדי לכסות הכנסות שלא הצלחנו לכסות בדרך אחרת, ומעטים האירועים בתשלום. אנחנו עובדות עם עסקים שרוצים לתת הטבות לחברות הקבוצה, לממן אירועים וכו' והכל הולך חזרה לתוך הקהילה.

בסופו של יום, כדי להמשיך לפתח את הקהילה מישהו יצטרך להרוויח. מדובר בפעילות ענפה, יש היום כ-30 נשים שמעורבות בפעילות ומגיע לכל אחת מהן לקבל תגמול הולם על העבודה שלהן. הלוואי שיכולתי להקים חברה ולשלם להן. מי יודע, אולי בעוד 5 שנים תהיה חברה שיקראו לה סופרגירלז ויעבדו בה 50-100 נשים ולכולן תהיה משכורת…

ובכל זאת, איך מודדים הצלחה בניהול קהילה? יש לכם יעדים עסקיים או יעדים חברתיים?

דך פידבקים. אנחנו ממש עסוקות בפידבקים שמתקבלים. אין פעילות שאנחנו עושות שלא מלווה במתן פידבקים. אנחנו מתייעצות עם הקהילה כדי להבין איך היה, מה אפשר לשפר או לעשות יותר טוב. זו הדרך היחידה לדעת שדברים עובדים. אנחנו קשובות לכל ההצעות לשיפור, אנחנו לומדות מהן ומשתדלות ליישם כמה שיותר.

אנחנו מודדות פוסטים שעולים, אני שומרת פוסטים של נשים שמספרות שבזכות הקבוצה היה להן אומץ לעשות משהו או שהן הצליחו. זה התגמול שלנו.

אם היו שואלים אותי לפני שנה מה המדד להצלחה הייתי אומרת "שיבואו למפגש הראשון". בינואר התקיים אירוע של 550 נשים. בפועל, היעדים מוצבים מהרגע להרגע כי אנחנו פשוט מנסות, ולומדות ומתקדמות תוך כדי תנועה.

איפה תהיה קבוצת הסופרגירלז בעוד שנה? מה היית רוצה שיקרה?

אנחנו רוצות השנה להתרחב לעוד תחומים. אנחנו סגורות היום על תחומים כמו אמהות, קריירה, פיננסים, קולינריה, ספורט ודברים שקשורים לתרבות. היינו שמחות השנה להיכנס גם לתחומים שהם יותר בסיסיים, ללמד נשים דברים פשוטים כמו לעבוד עם אקסל, לאפות עוגה – מיומנויות בסיסיות. יש לנו שיתוף פעולה עם אונלייף לארגן מפגשים סביב פוליטיקה, עם שרות וחברות כנסת. הדברים האלה עולים מתוך הקהילה, כי ראינו שיש צורך אמיתי בהם.

יש לנו חלום גדול שיהיה לנו מקום פיזי שנוכל לשבת בו, לעשות מפגשים לאמהות…

מה שני הדברים הכי חשובים שלמדת בתוך התהליך? מה לעשות או מה לא לעשות לפעם הבאה?

למדתי ששקיפות זה משהו מאוד חשוב, בעיקר לקהילה שמבוססת על אמון. שקיפות בכל רמה – אם יש פעילות אז לשקף איך זה עובד, לא להציב דברים כעובדה, תמיד לתת רקע והסבר לכך שמה שאנחנו עושות הגיע מהן – מבקשות או צרכים שלהן, כי לפעמים אנשים לא שמים לב או לא מבינים למה אנחנו עושות דברים מסוימים.

צריך להתמיד בזה.

מה הייתי עושה אחרת? אני מרגישה שאני עושה דברים תוך כדי תנועה אז אני ממילא עושה כל הזמן דברים אחרת. אולי הדבר היחיד שהייתי עושה אחרת זה לדאוג שקצב הגדילה של הקהילה יהיה יותר מתון כדי שיהיה יותר קל ללמוד על הקהילה והצרכים שלה ולא להיכנס למערבולת.

השלימי את המשפט – איש שיווק טוב הוא איש שיווק ש…?

מקשיב. זה מה שאני עושה. זו התכונה הכי חשובה בעיניי, לפחות למנהלי קהילה. והרי ניהול קהילות זה סוג של השיווק החדש…